פסק-דין בתיק עש"א 7452-02-11

1.   לפני ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל מיום 10.1.11 אשר דחתה בקשה בטענת "פרעתי" שהוגשה על ידי המערער וחייבה אותו בתשלום מלוא הסכום בגינו נפתח תיק ההוצאה ובסך כולל של 222,742 ש"ח .

רקע

2.   בסיס המחלוקת נעוץ בסכסוך משפטי אשר התנהל בין הצדדים שעניינו בפירוק שותפות. סכסוך זה בא על סיומו בהסכם פשרה (ת.א. 431/98) עליו חתמו הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין ע"י כ"ב ביהמ"ש המחוזי בת"א ביום 19.4.01.

3.   בהתאם למוסכם, התחייב המערער לשלם למשיב סך של 5,000 דולר (כערכם ביום התשלום) עד ליום 1.3.02. עוד סוכם, כי במידה ולא ייעשה כן, יועמד החוב על סך של 20,000 דולר והמשיב יהא רשאי לנקוט בכל הליך גביה.

4.   הצדדים שבו לעבוד יחד בהמשך ועד לשנת 2008 כאשר המשיב עבד בעסקו של המערער בתחום הובלת הפחם .

5.   אין חולק כי מיום מתן פסק הדין לא ננקטו הליכי גביה באמצעות ההוצאה לפועל מצד המשיב עד ליום 1.9.09 בו פתח המשיב בהליכים כנ"ל  כנגד המערער והעמיד את קרן החוב על סך של 20,000 דולר כשהוא משוערך.

6.   המערער הגיש בקשה לרשמת ההוצל"פ בטענת "פרעתי" בהסתמך בעיקר על שתי טענות; הראשונה כי לנוכח חלוף הזמן הניכר ממועד החיוב ועד למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל עובר נטל הבאת הראיות על כתפי המשיב ועליו להוכיח כי הוא זכאי לחוב הנתבע וזאת לא עשה. השניה ,כי במסגרת מערכת היחסים העסקית והחברית בין הצדדים הוסכם כי הסך של 5000 $ יפרע למשיב על דרך קיזוז ישירות מכספים שיגבה בעצמו מלקוחות העסק עת שביצע את ההובלות ללקוחות וגבה מהם את הכספים.

7.   לאחר שנערך דיון בבקשה בפני כ"ב הרשמת , לרבות חקירת הצדדים, נדחתה כאמור  הבקשה והליכי ההוצאה לפועל חודשו במלא החוב.

ההחלטה נשואת הערעור

8.   בהחלטתה קבעה הרשמת כי יש לדחות את טענת המערער לפירעון החוב משלא עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו. עוד קבעה הרשמת כי יכול - במקרים מסויימים - ויעבור נטל הבאת הראיות - אשר הינו נטל משני - לכתפי המשיב, בהינתן שיהוי בפתיחת הליכי הגביה. ואולם, בעניין שנדון בפניה קבעה מפורשות כי :

"כפי שיפורט להלן, סבורני כי בענייננו, ניתן הסבר סביר לשיהוי בנקיטת ההליכים. ואולם, גם אם ייאמר כי לא ניתן לשיהוי הסבר סביר, הרי שלא מצאתי כי החייב הרים את נטל השכנוע להוכיח כי אין הוא חייב עוד בפירעונו של פסק הדין".

9.    הרשמת תמכה החלטתה במספר נימוקים:

ראשית, על פי ההלכה הפסוקה חובה על המערער להוכיח טענותיו בדבר פירעון חובו טרם שיבוא למצות את הדין עם המשיב בגין השיהוי הנטען בפתיחת הליכי הגביה.

שנית,ניתן הסבר סביר לשיהוי בפתיחת הליכי הגביה נוכח עדות בעלי הדין על יחסי חברות קרובים ביניהם מזה שנים רבות.

הרשמת הדגישה אופי יחסים אלו וקבעה כי שיהוי של 7 שנים (החל מיום 1.3.02) אינו בלתי סביר בהינתן מערכת יחסים זו וזאת להבדיל ממערכת יחסים עסקית רגילה. ממילא קבעה כי לא הוכח שנגרם למערער נזק ראייתי בשל השיהוי.

שלישית, על פי התרשמותה מעדויות הצדדים יש להעדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המערער לפיה פנה לאחרון מספר פעמים בבקשה שיפרע את חובו. כך לדוגמא ביקש לקבל מחצית מהפיצויים להם זכאי היה המערער מעיריית רעננה כנגד ויתור על החוב.

רביעית, הימנעותו של המערער מהעדת עד ( מר מאיר אשל )אשר מצוי היה בשליטתו פועלת לחובתו.

הרשמת דחתה בנוסף את בקשת המערער להפחתת ערכי שערוך החוב וקבעה כי המערער לא הוכיח שיש בהתנהגות המשיב כדי ויתור על מלוא זכותו או כי נגועה היא בחוסר תום לב.

עיקרי טענות הצדדים